העולם של ימינו מעניין מאוד ביחס למה שאנו מוצאים הופך אדם מצליח. אנו שופטים את הצלחתנו לפי רכוש חומרי, דבר המובן בעולם המבוסס על פיזיקה ניוטונית האומרת "חומר הוא ראשוני." ואנחנו מודדים כמה אנחנו מצליחים לפי כמה צעצועים בסופו של דבר, כמה בבעלותנו - זה נותן לנו את הסטטוס שלנו בהיררכיה. ובכן, הבעיה בכך היא שזה לא באמת המקום שממנו בריאות ואושר. בריאות ואושר מגיעים מהרמוניה בגוף. אז אתה יכול לשאול, מה זה מייצג? ואני אומר אהבה. אתה אומר, ובכן זו מילה רגשית נחמדה וכל זה. אבל, למעשה אהבה הופכת לפיזיולוגית. תחושת האהבה משחררת את כל הכימיקלים המספקים צמיחה ותחזוקה ובריאות הגוף. אז העניין של להיות מאוהב שומר אותנו בסביבה כימית שתומכת בחיוניות שלנו ובצמיחה שלנו. אהבה הופכת לביוכימיה. והביוכימיה של האהבה היא הכימיה הכי מקדמת בריאות, ומקדמת צמיחה.
ישנן שתי דרכים להעביר אהבה לילד, שתיהן מתרחשות בו זמנית, פיזיות ואנרגטיות. האהבה הפיזית כרוכה בנגיעה ובאחיזה, המהווה את ההבטחה הפיזית לילד שהוא בטוח וישמור עליו ואין צורך לפחד מהעולם. אבל אהבה היא גם אנרגיה, הרמוניה. כשמישהו מאוהב, אתה יכול להיות בסביבתם ולהרגיש אנרגיה שונה לגמרי מהאנרגיה של מישהו שחי בפחד. וכך הילד לא רק קולט את ביטוי המישוש הפיזי של האהבה, אלא הילד קולט את האנרגיה. זה כמו מוזיקה הרמונית יפה, בהשוואה לפחד שהוא יותר סתמי, חמור ומדהים יותר. ילד קורא אהבה בשני מישורים, הרמה הפיזית והרמה הרגשית האנרגטית. והורים באמת צריכים להאכיל את שני אלה כי זו האהבה שעושה ביולוגיה בריאה.