כשאנחנו מלמדים סטודנטים לרפואה בבית ספר קטן בים הקריבי - ישיבה בשקט בג'ונגלים של אי דמוי גינה ושנורקלינג בין שוניות אלמוגים תכשיטים נתנה לי חלון לשילוב המדהים של האי בין מיני צמחים ובעלי חיים. כולם חיים באיזון עדין ודינמי, לא רק עם צורות חיים אחרות אלא גם עם הסביבה הפיזית. זו הייתה ההרמוניה של החיים - ולא מאבק החיים - ששרה לי כשישבתי בגן הקריבי של עדן. השתכנעתי שהביולוגיה העכשווית מקדישה מעט מדי תשומת לב לתפקיד החשוב של שיתוף פעולה מכיוון ששורשיה הדרוויניים מדגישים את האופי התחרותי של החיים. הבה נתמקד בשיתוף פעולה ובהרמוניה של החיים.
עכשיו שני התחומים הללו הם המפתח! התמרה של אותות (חקירת "המסלולים הכימיים שבהם מגיבים תאים לרמזים סביבתיים") ואפיגנטיקה ("המדע כיצד אותות סביבתיים בוחרים, משנים ומווסתים את פעילות הגן"). מודעות חדשה זו מגלה שפעילות הגנים שלנו משתנה כל הזמן בתגובה לחוויות החיים. מה שמדגיש שוב שתפיסות החיים שלנו מעצבות את הביולוגיה שלנו.
הבה נשתול במוחנו את הזרעים שנרצה לגדול ולפרוח.