העבודה שאני עוסק בה היא בדימויים פרקטליים המשקפים את הטבע של תהליך אבולוציוני, המבוסס על הרחבת שטח הפנים. לא התפתחות אקראית ריקה של אבולוציה אלא של דפוסים דומים שמתרחבים, לכן אנו יכולים לראות את כיוון העתיד על ידי ראיית הדפוסים הקודמים.
אנו רואים את האדם כישות אינדיבידואלית אבל זה לא נכון, בני האדם הם חלק מקהילה גדולה יותר כמו התאים בגוף. חזון להכיר בכך של-50 טריליון תאים יש ארגון חברתי פוליטי שעובד. מה שאנו עומדים בפנינו הוא האבולוציה של האנושות. גיאומטריה פרקטלית היא מפה: "כמו למעלה, כך למטה." כיצד תאים אלה מתקשרים, מתארגנים, מראה דפוס שניתן להשתמש בו כדי ליישם את האנושות ולהבין אותו.
אני מרגיש שזה הכרחי כדי להיות חלק מהחזון הציבורי שלנו. שצריך לראות שכל איבר הוא כמו עם אחר. הם לא יכולים לתקוף אחד את השני וזה לא הגיוני מההבנה הזו. המחלה הגדולה ביותר כיום היא מחלה אוטואימונית.