אם אנו רוצים לשרוד ולשגשג כמין, עלינו להעביר במודע את משימתנו מהישרדות פרטנית לשגשוג מינים. אמנם אין כיום תוכנית בת 12 שלבים למין המבריא מ -5,000 שנות ציוויליזציה, אך אנו מציעים תוכנית בת שלושה שלבים מכיוון שלמען האמת, אין לנו זמן לכל שנים עשר השלבים. השלבים הם מודעות, כוונה ותרגול.
מכיוון שאנו נמצאים על סף האבולוציה המודעת, הצעד החשוב ביותר הראשון הוא להיות מודעים באופן מודע למה שהמדע אומר לנו כעת על טבעו של הטבע האנושי. כפי שציינו בספרנו, ארבע האמונות הבסיסיות של המטריאליזם המדעי הוכחו - באופן לא נוח - על ידי המדע! כאשר אנו מכירים בכך שכל כך הרבה ממי שאנו מדמיינים אותנו מבוסס על אמונות מתוכנות, "בלתי נראות", אנו יכולים להתחיל להכיר בכך שתכנות זה הוא הדבר המשותף לנו. כל הרעיון של "האשמה" באותה נקודה נראה אבסורדי. כפי שאומר צו המקרא: "סלח להם כי הם לא יודעים מה הם עושים."
בסליחה ושחרור מהאשמה, אנו יכולים לקבל אחריות. כלומר, אנו יכולים לבחור להגיב אחרת. כתוצאה מכך, שלב הריפוי הבא הוא בחירה מכוונת לשחרור אמונות מיושנות ולהיפטר ממוסדות ומחשבות ה"זחל ", ובמקום זאת להשקיע בחברת הפרפרים החדשה המתהווה במקום ובעולם. קהילת "תאי הדמיון" שמכנה הסוציולוג פול ריי "קריאייטיבים תרבותיים" גדלה בתוך קצת יותר מעשר שנים מ -50 עד 70 מיליון אמריקאים בוגרים. אנו יכולים לבחור לשלב את המשימה שלנו עם זו של האורגניזם החדש הזה, לארוג רשת של בנייה המונית, כך שהפרפר יכול לעלות עם נפילת הזחל.
זה מביא אותנו לשלב האחרון. עכשיו שאנחנו יודעים מה המדע אומר לנו על הטבע האמיתי של הטבע האנושי, מה אנחנו עושים בקשר לזה? איך החיים שלנו הופכים להיות שונים כשאנחנו מכירים את עצמנו כתאים באורגניזם חדש שנקרא אנושיות? כיצד אנו משחררים את עצמנו מתכנות ההגבלה האישי והקולקטיבי שלנו? אילו פרקטיקות אנו נוקטים על בסיס יומיומי שמזכירים לנו את מי שאנחנו באמת? האבולוציה, כמו גן עדן, אינה יעד, אלא פרקטיקה.
ריפוי מופלא מחכה לכוכב הלכת ברגע שנקבל את האחריות החדשה שלנו לטפל בגן באופן קולקטיבי במקום להילחם על הדשא. כאשר מסה קריטית של אנשים באמת מחזיקה באמונה הזו בליבם ובמוחם ומתחילה לחיות באמת זו, עולמנו יגיח מהחשכה במה שיגיע לכדי התפתחות ספונטנית.