ההיסטוריה של הציוויליזציה האנושית חושפת עיסוק חוזר ברעיון הדואליות. שחור ולבן, חיובי ושלילי, זכר ונקבה, מנצח ומפסיד וכמובן, השנוי במחלוקת תמיד, הטוב והרע. מעניין שאפילו טבעה של "הדואליות" עצמה הוביל לפיצול או דואליות בסיסית של הציוויליזציה האנושית - מזרח ומערב. בפילוסופיה המזרחית, כל ההיבטים של הדואליות מוכרים כמייצגים אחדות בסיסית. הכל אחד, אבל מתוך האחד הזה נובעות כל הדואליות הנתפסת שלנו.
לעומת זאת, הציוויליזציה המערבית מבוססת כולה על פילוסופיה המדגישה את הקוטביות המובהקת הטבועה בדואליזם. העיסוק שלנו בדואליות הופך הפכפך למדי כאשר אנו מקצים ערכים לקצוות הקוטביים, במיוחד ערכים של נכון ולא נכון. השקפות קוטביות יוצרות "צדדים" והצדדים בדרך כלל מתחרים כדי לספק הצדקה לתמיכה בעמדתם.
אפילו ההשלכות של התחרות הנובעת מכך על נקודות מבט דואליסטיות יכולות להיות דואליסטיות. תחרות עלולה להפוך להרסנית, במיוחד כאשר הפתרון שלה מוביל ללחימה פיזית כמו מלחמות ומהפכות. במקרים אחרים, התחרות על נקודות מבט קוטביות היא בונה למדי, כאשר החלטות מובילות להתקדמות אינטלקטואלית וטכנית.