בסוף שנות השישים התחלתי "לשכפל" תאי גזע. הייתי מבודד תא גזע אחד ומכניס אותו לצלחת תרבית בפני עצמה. התא מתחלק כל 1960-10 שעות. אחרי שבועיים בתרבית, יש לי אלפי אם תאים ... כולם זהים גנטית (נגזרים מאותו הורה). אני מחלק את האוכלוסייה לשלוש קבוצות ומחסן כל קבוצה לצלחת תרבית רקמה משלה. אני מציג א אחר מדיום תרבות לכל אחת משלוש המנות (מדיום התרבות הוא סביבת התא). בצלחת אחת התאים יוצרים עצם, בצלחת אחת התאים יוצרים שריר ובמנה השלישית התאים יוצרים תאי שומן. נקודה: מה השליטה בגורל התאים? הסביבה.
מחקרים אלה בוצעו בראשית שנות השבעים, תקופה בה המדע הושרש ברעיון "דטרמיניזם גנטי", האמונה כי גנים שולטים בחיים. הניסויים שלי חשפו מציאות אחרת, ובכל זאת עמיתיי התעלמו בדרך כלל מהממצאים וייחסו אותם ל"חריגים "או לחריגות. למרבה הצער, הם פשוט לא קיבלו את זה ... אין שום חריגות / חריגים ,! משמעות ההופעה שלהם היא שאנחנו לא מבינים משהו. הנתונים גילו כי הגנים פשוט היו "פוטנציאלים" וכי הסביבה שולטת בפעילות הגנים. לשנות את הסביבה ולשנות את גורל התאים.
חקרתי את המנגנונים האפשריים שבאמצעותם תפקוד תאי מבוקר מידע סביבתי מתפקד. בסוף שנות ה -1970 המחקרים שלי על מנגנון הבקרה שהוביל לתובנות שלי על היותו קרום התא "המוח" של התא, היו ועדיין מקדימים את האמונה של המדע המקובל בגרעין כמרכז בקרה של התא. התובנות של עבודתי היו חלק מתחום מדע חדש יחסית וחשוב כיום המכונה Transduction Signal, המדע כיצד תא הופך מודעות סביבתית להתנהגות. אפיגנטיקה היא "תת-תחום" מיוחד של התמרת אותות ("נוסדה באמצע שנות התשעים), היא מחקר העוסק בתרגום המידע הסביבתי לוויסות גנים. זה הקשר שלי עם אפיגנטיקה.
סיפור דומה על ביולוגית (מינה ביסל) המכירה בתפקיד הסביבה בשליטה על גנים נמצא במאמר המצורף מתוך העיתון אוקלנד. הייתי לפני 15 שנים ... אבל מי סופר?